לבחירתך שתילי גרגיר פנמה במיכלי 7 או 35 ליטר

עץ גרגיר פנמה (בשמו הבוטני: Muntingia calabura) הנו עץ פרי ירוק עד שמוצאו דרום מקסיקו, האיים הקאריביים ומרכז אמריקה. לעץ שמות רבים בלועזית ובעברית הוא נקרא גרגר פנמה וכן דובדבן פנמה. העץ מתאים למרבית האיזורים בישראל ומתאים לגינה הביתית. העץ גדל באופן טבעי במרבית איזורי הגידול שלו ולא כגידול חקלאי אינטנסיבי. בקצרה ניתן לומר כי מדובר בעץ נוח לגידול, מתגמל מאוד בפריו ובעל מראה נאה.

פרי

הפרי בגודל של ענב גדול. בעת ההבשלה צבעו הופך מירוק לאדום ולו טעם מתוק משובח ומרקם עדין. ניתן לאכול את הפרי והוא מתאים לקינוחים שונים וריבות כמו גם לאכילה במצבו הטבעי – הישר מהעץ. הפרי צומח ומבשיל על העץ במספר מחזורי ניבה שנתיים כאשר עיקר הניבה מתרחשת באמצע – סוף הקיץ. בתוך הפרי מספר רב של גרגירים קטנים צהבהבים בגודל של כחצי מ”מ.

מבנה העץ

דובדבן פנמה הנו עץ שורד בעל קצב גידול נמרץ. העץ מתפתח ומשגשג גם בקרקעות דלות ויכול לסבול רמות חומציות גבוהות יחסית כמו גם מחסור זמני במים. גודל העץ בבגרותו כ 8 מטרים במידה שלא עוצב ע”י גיזום.
גרגיר פנמה נחשב כזן פולש הודות לתפוצתו המהירה ולעובדה שהוא לעיתים מסכן זנים המצויים בסכנת הכחדה עקב פלישתו לאיזורי הגידול שלהם. הזרעים מופצים ע”י ציפורים ועטלפי פירות הניזונים מהפרי.

גזע העץ בצבע אדום-חום ונהנה מתכונות של קשיחות יחד עם משקל נמוך. העץ אידיאלי לנגרות. מקלפית העץ ניתן להכין חבלים.

שתילה של דובדבן פנמה בגנים ציבוריים מבטיחה צימוח והצללה מהירים כמו גם נוכחות ציפורים הבאות להנות מהפרי האטרקטיבי בתקופות הניבה.

שורשי העץ אינם אגרסיביים ולא יצרו נזק למבנים ותשתיות סמוכים.

התאמה לאיזורי הארץ השונים

דובדבן פנמה יתמודד היטב עם תנאי האקלים ברוב חלקי הארץ אם כי איזורים בהם רוחות חזקות לא יטיבו עמו. בנוסף העץ אינו עמיד לקרה וימות באיזורים בהם הטמפרטורה יורדת מתחת ל 0. גרגיר פנמה יכול להתפתח ברוב סוגי הקרקעות בישראל אולם היות שישראל אינה משתייכת לבית גידולו הטבעי של העץ מומלץ להעניק לו תנאים טובים ככל הניתן ע”מ להנות מעץ המתפתח היטב.

טיפול בגרגיר פנמה

שתילת העץ אפשרית בכל עונות השנה אם כי באיזורים קרים יחסית מומלץ כי השתילה תתבצע בעונה החמה. יש לשתול את העץ במקום חשוף לשמש כך שיהנה מקרינת שמש לפחות למספר שעות ביום. באיזורים מוכי רוחות מומלץ להגן על השתיל הצעיר בשנותיו הראשונות בעזרת רשת צל הכרוכה מסביב ל 3 עמודים, באופן כזה שהרוח לא תכה בעץ.

למרות שגרגיר פנמה עמיד למחסור זמני במים חשוב להשקות אותו באופן סדיר ובכמות מתאימה. ניתן להשתמש בקומפוסט בריכוז של כ 10% לטיוב הקרקע לפני השתילה.

עצי ליצ’י מהזן הונג לונג במיכלי 10 ו-30 ליטר

ליצ’י מהזן הונג לונג מתייחד בכך שיש לו גלעין קטן מאוד – מנוון, שאינו תופס כמעט מקום בתוך הפרי ומשאיר הרבה מקום לציפה בעלת הטעם המשובח והמוכר. בנוסף לכך, הפרי אינו סובל מהכתמים החומים האופיניים לזני הליצ’י האחרים – מאוריציוס ופלורידני לאחר הקטיף ועל כן ניתן לשמור אותו במקרר זמן ארוך יותר.

זן זה מגיע אלינו מויאטנם וכרגע מגודל רק בחלקות ניסוי של מכון וולקני ובמספר שטחים מצומצם באיזור סובב כינרת. במשתלה מוצע כרגע מספר מוגבל של עצי ליצ’י מזן הונג לונג במיכלי 10 ו- 25 ליטר.

הפרי

הפרי מעט גדול יותר מפרי ליצ’י מזנים אחרים ומשקלו כ 40 גרם ליחידה. עובדה זו בצירוף הגלעין המנוון שתופס מעט מקום יוצרים פרי בשרני, בעל ציפת פרי עבה יחסית, שיש בה הרבה יותר “מה לאכול” מאשר בליצ’י רגיל. צבע הפרי הבשל ורדרד, זאת בניגוד לזנים האחרים בהם צבע הפרי בהבשלה אדום. טעמו של ההונג לונג דומה לזני הליצ’י המוכרים לנו.

תכונה נוספת לזן זה היא הבשלה מוקדמת של הפרי. בעוד זני הליצ’י המוכרים מניבים בסביבות חודש אוגוסט, ההונג לונג מבשיל ומוכן לקטיף לקראת סוף יוני מה שיאפשר הגעה מוקדמת לשווקים וקבלת מחיר גבוה לק”ג. לאחרונה נשתלו באיזור סובב כינרת מספר דונמים של ההונג לונג לגידול אינטנסיבי.

מבנה העץ

העץ דומה בגודלו לזנים האחרים: מאוריציוס ופלורידני, ומגיע בבגרות לכדי 6-7 מטרים גובה אם לא מעצבים אותו על ידי גיזום אחת לכמה שנים.

קצב הגידול הנו נמרץ, בניגוד גמור לזנים האחרים.

השורש נוח, מתפתח במבנה של ציצת שורשים ואינו פוגע במבנים וצינורות הנמצאים בקרבתו.

עלוות ההונג לונג סמיכה יחסית, העלים מבריקים ונאים.

גידול העץ

ההונג לונג זקוק לקרקע מנוקזת לצורך התפתחות תקינה. ניתן לגדלו בגדודיות במטעים. ההונג לונג, כמו יתר זני הליצ’י, רגיש לרוחות ולקרקע גירנית. במידה שאיזור השתילה חשוף לרוחות מומלץ להקיף את העץ ב3 עמודים וסביבם רשת צל שתבלום את הרוח.

ההונג לונג מגיב טוב לברזל ומומלץ להוסיף לעצים צעירים מעט ברזל אחת למספר חודשים בתקופת האביב, הקיץ והסתיו.

לליצ’י הונג לונג אין מזיקים מוכרים בארץ ואין לו בעיות מיוחדות המקשות על גידולו וקבלת פרי משובח.

התאמה לתנאי הארץ

איזורי הארץ המתאימים לגידול ההונג לונג דומים לאלו של יתר זני הליצ’י: איזורי החוף, גליל עליון והעמקים. יש להמנע משתילת הונג לונג באיזורים מוכי קרה ורוחות.

לחץ כאן לקטלוג עצים סובטרופיים

עצי שעועית הגלידה במיכלי 30 ו- 50 ליטר

שעועית הגלידה הנו עץ ירוק עד המצטיין בצימוח מהיר ויצירת הצללה אפקטיבית תוך זמן קצר יחסית. מקור העץ בדרום אמריקה שם הוא מגודל בקרבת נחלים כמקור למזון, צל, הכנת משקאות אלכוהולים וכחומר גלם לבניה ולהסקה. שעועית הגלידה גדל במרבית איזורי הארץ בהם אין קרה. הפרי בצורת תרמילים צהבהבים וטעמו מתוק.

מבנה העץ

כאמור, קצב הצימוח מהיר מאוד, בפרט בשנים הראשונות. עץ בוגר יכול להגיע בתנאים מיטביים לכדי 20 מטר ויותר. ענפי העץ מתחילים להתפצל לצדדים בגובה של כ 3 מטר לערך והעלווה בצבע ירוק כהה. תכונות אלו הופכות את העץ אופטימאלי להצללת איזורים נרחבים בגינה. ניתן לעצב את העץ באמצעות גיזום שנתי. השורשים עלולים לפגוע בצינורות ביוב, מדרכות וכו’ ועל כן מומלץ שלא לנטוע את העץ בקרבת האחרונים.
הפריחה מתרחשת בחודשי הקיץ, הפרחים לבנים עדינים למראה ובעלי ריח עדין.

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

הפרי

תרמילים צהבהבים היכולים להגיע לאורך של עד 25 ס”מ והמכילים ציפה לבנה ועסיסית המזכירה בטעמה גלידת וניל. ניתן לאכול את הציפה כתחליף בריא לממתקים.

שימושים

שעועית הגלידה מתאים מאוד כעץ צל רחב לגינות גדולות בלבד. כשהעץ מתבגר ניתן לבנות עליו בית עץ או לתלות ערסל על גזעו ללא קושי.

טיפול בשעועית הגלידה

בשל מקורו של העץ הוא זקוק לכמויות נדיבות של מים, במיוחד בשנים הראשונות עד ליצירת מערכת שורשים מסועפת דיה המספיקה לו לקיום עצמאי. יש לבצע את השתילה בקרקע שהועשרה קודם לכן בכ 10% קומפוסט ולאפשר עץ קרינת שמש ישירה במשך מרבית שעות היום. שעועית הגלידה הנו עץ חזק יחסית, אינו סובל ממזיקים ואינו מצריך טיפול וטיפוח מיוחדים.

שיחי פטל מהזנים נבאחו, בריסון וטריפל קראון

פטל שחור, נקרא גם אוסנה, הנו פרי יער בגוון שחור. פטל צומח היטב בתנאי האקלים בישראל על אף היותו פרי יער הגדל באיזורים קרים יותר. הפטל גדל להיות שיח שרוע (במרבית הזנים), ירוק עד, המניב פרי אדום ומתוק החל מהשנה השניה. קיימים סוגים עתירי קוצים וישנם סוגי פטל ללא קוצים כלל (!).

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

הפרחים הנם דו מיניים וההפריה עצמית, לפיכך אין צורך בשיח פטל זיכרי ושיח נוסף נקבי בכדי לקבל פרי למאכל. הפרי רגיש לעוצמת הקרינה בישראל ולכן מומלץ לגדל את השיחים תחת רשת צל.

פטל גדל היטב בסוגי קרקע שונים. וניתן לרבותו אותו באמצעות ייחורים או נצרים. הצמח רגיש למי השקיה בהם ריכוז המלחים המומסים גבוה.

פרי הפטל בעל צבע שחור וטעם מתוק. ניתן לקטוף את הפרי ולהקפיא לתקופות ארוכות. פטל משמש למגוון רחב של עוגות וקינוחים ונחשב למאכל עלית (גורמה). מעט לפני ההבשלה הפרי בעל צבע אדום וטעמו חמוץ מתוק. יש המעדיפים לאכול אותו בשלב זה של ההבשלה ולא להמתין עד להבשלה מלאה.

בארץ קיימים מספר זנים של פטל שחור אשר מובדלים מעט ביניהם במועדי ההבשלה, בכמות הפרי לדונם, אורך חיי המדף ומידת הקוצניות.

ניתן לשתול פטל כל השנה והוא מתאים לכל איזורי הארץ בתנאי שמקבל השקיה מספקת. במקומות בהם קרינת השמש חזקה יש להגן על הצמח באמצעות רשת צל.

מבנה השורשים הנו שטחי ועל כן יש להשקות השקיות תכופות וקלות.

שטחי הגידול החקלאי בארץ מצומצמים מאוד אולם לאחרונה החלו נטיעות מסחריות לאור המחירים הגבוהים אותם מקבל הפרי בשווקים.

סוגי פטל במשתלה

בריסון – שיח זקוף, בעל קוצים. הפרי מבשיל בתחילת מאי. מניב כ 2 טון לדונם. פריחה לבנה ויפה.

נבאחו – זן זה ללא קוצים ומבוקש מאוד. הפרי טעים מאוד.

טריפל קראון – זן ללא קוצים.

Roseborough – מבשיל לאחר הבריסון, הפרי שחור, גדול ומתוק, פריחה לבנה ויפה. פחות רגיש לחום מהבריסון.

מקורה באיזורים הטרופיים והסוב – טרופיים של אמריקה. שמו הלועזי של שיח הפסיפלורה הוא passion rine והפרי נקרא passion fruit.

ידועים מעל 400 זנים של פסיפלורה. בישראל נפוצה בעיקר השעונית הסגולה אשר הובאה לארץ מאוסטרליה בתחילת המאה הקודמת.

הפסיפלורה נפוצה כיום בכל אזורי הארץ.

פסיפלורה – מבנה השיח

הפסיפלורה הוא שיח מטפס בעל קנוקנות המאפשרות לו להאחז בעצמים קרובים (גדר, שיח אחר קיר מחוספס או כל דבר אחר) ולטפס עליהם. פסיפלורה הנה ירוקת עד, הפרחים בקוטר של 5 עד 8 ס”מ, צבעם לבן והמרכז סגול. זמן הפריחה בארץ הוא אפריל – מאי. הפסיפלורה בעלת צמיחה אגרסיבית ויכולה להשתלט על כל הגינה אם לא גוזמים אותה ומכווינים את צמיחתה.

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

פרי הפסיפלורה

גודל הפרי הבשל כ 7 ס”מ בקוטר, צבעו סגול – ירקרק וככל שההבשלה מתקדמת הופך יותר סגול. בתוך הפרי תמצא תוכן כתום יפה (ובעל טעם ייחודי) וגרעינים קטנים שחורים. הפרי נחשב כאפרודיזיאק (מעורר חשק) וכיום מאוד פופולרי בישראל להכנת מגוון מוצרים: שייקים, גלידות, ריבות עוגות ומה לא.

שתילת פסיפלורה

מומלץ לשתול שתילי פסיפלורה בכל החודשים מחבד חודשי שיא החורף. לאחר השתילה חשוב להקפיד כי איזור השתילה ישאר לח במשך כשבוע עד עשרה ימים (עד שהצמח נקלט).

השקיית ודישון פסיפלורה

בחודשי הקיץ החמים יש להשקות פעמיים עד שלוש בשבוע (תלוי בסוג האדמה). בחודשים בהם פעילות הצמח מצומצמת (חורף וסוף סתיו) יש להשקות פעם אחת בשבוע השקיה לא ארוכה. לעיתים, בעיקר בסוף החורף, ניתן לראות סימני הצהבה בעלי הצמח. הדבר נובע לרוב מחוסר בדשן. אפשר לדשן דישון עדין את צמחי ה- פסיפלורה. לצמח בוגר יש להשתמש בכף שטוחה של דשן פעם עד פעמיים בחודש בחודשי הקיץ בלבד! לצמחי פסיפלורה צעירים אפשר לתת דישון מתון אשר יזרז את הצימוח הנמרץ בלווא הכי.

עוד קצת מידע שימושי על פסיפלורה

1. שיח הפסיפלורה חי בדרך כלל כ 7 שנים ולאחר מכן מתיבש ומת. אם רוצים לתחזק גדר חי ירוקה כל הזמן, יש לשתול שיח חדש כל 5 – 6 שנים.

2. פסיפלורה צריכה הרבה שמש כדי להתפתח בצורה טובה.

3. צמצום כמויות המים לפני הבשלת הפרי עשוי לזרז את ההבשלה.

4. פסיפלורה מניבה פרי במספר מחזורים בשנה ותספק פירות בשלים במהלך מספר חודשים רצופים החל מתחילת הקיץ.

5. צמח פסיפלורה בוגר שאינו מניב פרי הנו בד”כ צמח שמקורו בריבוי ע”י זרעים. רק צמחים שנוצרו ע”י ריבוי וגגטיבי (ייחורים למשל) יניבו פרי.

עצי אפרסק במיכלי 7 ו 30 ליטר

עץ אפרסק הנו עץ פרי נשיר בגודל בינוני הגדל במרבית האיזורים בישראל ופריחתו בצבע ורוד בהיר משובב עין. הסוג אפרסק מונה מעל אלף זנים. בארץ מגודל האפרסק באופן מסחרי לצריכת השוק המקומי.

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

מבנה העץ

עץ אפרסק מגיע לגובה של כ 4 מטר ורוחב של כשניים וחצי מטר לכל היותר. בצירוף עם עלוותו הדלילה מתקבל עץ שאינו מתאים להצללה. שורשי האפרסק צומחים לעומק ומאפשרים לו להסתפק ולשרוד גם בהשקייה מועטה יחסית. העלים בצבע ירוק בהיר, אורכם כ 6 ס”מ והם צרים. בסביבות חודש נובמבר עץ האפרסק נכנס לשלכת הנמשכת עד לחודש פברואר בו מתחיל הליבלוב מחדש.
הפריחה מתרחשת בחודשים פברואר מרץ ומתאפיינת בכמויות גדולות של פרחים לבנים וורודים בגודל בינוני.

הפרי

האפרסק חונט את פירותיו בחודש פברואר-מרץ והפרי מגיע בד”כ להבשלה מלאה בחודשים מאי עד יולי. ההבשלה מתרחשת על העץ וניתן לקטוף את הפרי ולאוכלו מייד מבלי להביאו להבשלה נוספת.
הפרי בצבע אדום/צהוב או ירוק בהיר מבחוץ ואדום או לבן מבפנים. בעל ציפה עבה ועסיסית במיוחד. בתוך הפרי שוכן גלעין בקוטר כ 3 ס”מ שאינו אכיל.

בארץ מספר זני אפרסק:

אפרסק עודד – מניב בתחילת העונה, הפרי אדום מבחוץ וכתום/לבן מבפנים.
סואלינג – מניב בשלב מאוחר יותר מהעודד, הפרי אדום מבחוץ ולבן מבפנים.
נקטרינה אדומה ולבנה (קיימים מספר זנים).

טיפול

כמות ההשקיה הנה נגזרת מהאיזור האקלימי בו גדלים העצים, גודל העץ וסוג הקרקע. ככל שהקרקע חולית יותר כך יש להשקות בכמויות קטנות יותר ובמרווחי זמן קטנים יותר זה מזה. איזור בו שוררות טמפרטורות גבוהות וקרינת שמש ישירה גורם לאובדן מים והעץ נדרש להשיג כמויות מים גדולות יותר. עצים גדולים בעלי מערכת שורשים מפותחת מצליחים לשאוב כמות מים מספקת לקיום מן הקרקע בעוד עצים שמערכת השורשים שלהם עדיין לא התפתחה נזקקים לתוספת מים משמעותית.

מזיקים: יש צורך לשמור בפני כנימות, אקריות וזבוב הים התיכון. כל עוד לא מדובר בגידול למטרות חקלאות הטיפול המומלץ אינו כולל שימוש בחומרי הדברה כימיים.

גיזום: גיזום עץ אפרסק מתבצע לאחר שהעצים נכנסו לשלכת מלאה, בדרך כלל בחודשים דצמבר – ינואר.

תנאים ואיזורי גידול

האפרסק עמיד לטמפרטורות נמוכות ולמגוון סוגי קרקע, כולל קרקעות באיכות ירודה וניתן על כן לגדלו בכל איזורי הארץ. עונת השתילה המומלצת היא בחורף בעת שהאפרסק בתרדמה. בתקופה זו ניתן לשתול אותו חשוף שורש. יחד עם זאת אין כל מניעה לשתול עצי אפרסק בכל יתר ימות השנה כל עוד השתיל נמצא בתוך שק גידול עם מצע גידול (לא עקירה) ומושקה בכמות מספקת שתאפשר לו להתאקלם לאחר השתילה. למדריכים שימושיים בנושאים: שתילה, השקיה ודישון.

עצי שיזף סיני במיכלי 30 ליטר

שיזף סיני (מכונה גם שיזף תרבותי) הנו עץ פרי נשיר בגודל בינוני עד קטן המניב פרי בעל טעם משובח בחודשים אוגוסט עד נובמבר. קיימים מספר סוגים של שיזף סיני כשהידועים מביניהם: לי – מבשיל ראשון וטעמו מזכיר תפוח, לנג – מזכיר תמר בטעמו, בנלי – המתוק ביותר.

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

הפרי

הפרי בד”כ בקוטר של עד 5 ס”מ והסימן להבשלתו הנו שינוי צבע מצהבהב לחום מלא. הפרי משווק כפרי טרי או בצורתו המיובשת. ע”פ הרפואה הסינית הפרי יעיל להרגעה, טיפול במערכת העיכול, הורדת כולסטרול ותיפקודי הלב. בנוסף לכך יש הטוענים כי מיצוי המופק מהעלים מוריד את הצורך לאכול דברים מתוקים. בנוסף לשימושיו הרפואיים הרבים מתאים השיזף הסיני להכנת מגוון מאכלים ומשקאות.

מבנה העץ

העץ בגודל קטן עד בינוני, מגיע עד לגובה של כ 3 מטר וניתן לעצבו בקלות אף למידות קטנות יותר. בשל גודלו הצנוע הוא מתאים במיוחד לגינות קטנות בהן אין מקום רב. העץ מתאים לתנאי האקלים הישראלי וניתן לשתול אותו במרבית איזורי הארץ.

עצי שקד מובחרים מזן אום אל פאחם במיכלי 8 ו- 30 ליטר

עץ השקד נקרא גם שקדיה הנו עץ נשיר, בינוני בגודלו המשתייך למשפחת הוורדניים ומגודל בארץ לחקלאות כמו גם בגינות פרטיות. העץ עמיד לתנאי אקלים שונים וניתן לגדלו בכל איזורי הארץ אם כי גידול מסחרי נפוץ בעיקר בגליל, עמק יזראל ורמה”ג. הפרי בעל ערכים תזונתיים גבוהים ועשיר בויטמינים ומינרלים.

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

מבנה העץ

עץ שקד מגיע לכדי ארבעה מטרים לערך בבגרותו ואינו נחשב לעץ גדול. שורשיו מעמיקים יחסית לגובהו אולם אינם אגרסיביים ואינם גורמים בד”כ לנזק לצנרת ומבנים סמוכים לו. העלים מאורכים וצרים, צבעם ירוק, לא כהה ולא בהיר במיוחד והם מזכירים בצורתם את עליו של עץ האפרסק. השקד נכנס לשלכת בחודשים נובמבר-דצמבר כתלות באקלים בו הוא נמצא. הפריחה מתרחשת בחודש ינואר-פברואר ובמהלכה מתכסה העץ בפרחים ורודים-לבנים משובבי עין.

בשל מידותיו הצנועות ניתן לשלב את השקד בקלות יחסית בגינה הביתית מבלי שהוא יבוא על חשבון עצים אחרים. יש לקחת בחשבון כי בעונת החורף השקד משיר את עליו וכי גם בעונת הקיץ הוא מספק צל חלקי בלבד שכן העלווה אינה סמיכה. אפשרות מעניינת היא שתילתו אל מול חלונות דרומיים של הבית: בקיץ העץ ישמש כמחסום כנגד השמש ובחורף, בעת שהוא עומד בשלכת, הוא לא יצל על החלון ויאפשר כניסת אור טובה.

בארץ נפוצים שני סוגים של שקד מלבד שקדי הבר: שקד אום אל פאחם – זן פורה בעת תנובה רבה ושקדים גדולים. הזן השני נקרא שקד נפא ומצטיין בקליפה נוחה לקילוף. כיום קיימים בארץ זנים נוספים איכותיים בנוסף לשני זנים אלו.

הפרי

פרי השקד נקרא כמו העץ – שקד והנו ציפה שעירה בצבע ירוק המקיפה זרע. החלק הנאכל הנו הזרע וניתן לאוכלו טרי או לאחר קליה. בפרי קיים חומר בשם אמיגדאלין המשרה על הפרי מרירות. בשקדי בר כמות גדולה יחסית של חומר זה ועל כן טעמו מריר. שקדים שמקורם בעצי שקד מתורבתים מכילים כמויות קטנות מחומר זה מה שמביא לטעם משופר בהרבה. מומלץ שלא לאכול כמויות גדולות מאוד של שקדי בר שכן האמיגדאלין המצוי בשקדים אלו בריכוז גבוה יחסית הופך בגוף לחומצה רעילה.
ניבת פרי ראשונה תתקבל כשנתיים – שלוש אחרי השתילה, תלוי באיכות הטיפול ותנאי הסביבה וכעבור כחמש עד שבע שנים יגיע העץ לניבה מלאה.
השקד עשיר בחלבון, סידן, ברזל, ויטמין B12, חומצה פולית, אשלגן, אבץ, מגנזיום וכן וויטמינים ומינרלים נוספים. רבים טוענים כי לפרי תכונות בריאותיות בלתי מבוטלות והוא משפיע לטובה על בריאות הלב וכלי הדם, הורדת לחץ דם, שיפור מראה העור, שיפור מצב הרוח ועוד.

התאמה לאיזורי הארץ וטיפול בעץ השקד

עץ שקד מתאים למרבית איזורי הארץ ומתמודד היטב עם מיעוט בהשקייה, קרקעות באיכות משתנה ואף עם טמפרטורות נמוכות. יתרה מכך, מנת קור משמעותית בחורף תגרום לפריחה וחנטה מוגברים באביב. יש לשתול את העץ במקום בו יהיה חשוף לקרינת שמש ישירה בכל שעות היום או לכל הפחות בחלק ניכר משעות היום.

מזיקים: עץ השקד סובל בארץ מאקריות, כנימות וכן זבוב הים התיכון העוקץ את הפרי. על אף ריבוי מזיקים אלו ניתן לגדל את העץ ולהנות מפריו ללא שימוש בחומרי הדברה, בעיקר אם בוצעה הכנה טובה לפני השתילה אשר כללה איוורור וטיוב הקרקע ע”י קומפוסט. בנוסף לכך קיימים מגוון אמצעים אורגניים ויעילים להדברת וצמצום פעולת מזיקים.

ניתן לשתול עצי שקד במהלך כל השנה כאשר בתקופה בה העץ פעיל (חודשים ינואר – נובמבר) ניתן לשתול רק עצים שגודלו במיכל גידול כאשר הם נשתלים עם גוש השורשים והאדמה שבו (כמובן ללא מיכל הגידול עצמו). בחודשי התרדמה ניתן לשתול את השקד כשהוא חשוף שורש. בעת השתילה חשוב להקפיד כי איזור השתילה יהיה מנוקז היטב ע”מ למנוע רקבונות באיזור בית השורשים. יש להקפיד שלא לשתול את העץ עמוק מידי תוך כדי כיסוי חלקו התחתון של הגזע.

עצי תפוח מזן ענה במיכלי 30 ליטר

עץ תפוח הנו עץ נשיר ממשפחת הורדיים הגדל במספר איזורים בישראל ומניב בהם פרי. מקור העץ בתפוח הבר ובעולם ידועים מעל 7500 סוגים שונים של תפוחים מתורבתים שהנם תוצאה של הכלאות בין הזנים השונים. הזנים המתקדמים יותר נבדלים מאבותיהם הקדומים בטעם משופר, חיי מדף ארוכים יותר וניבת פרי רבה יותר.

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

הפרי

תכונות הפרי משתנות בהתאם לזן. קיימים זנים להם פירות קשים יותר, רכים ועסיסיים יותר וכו’. מועד הבשלת הפרי החל מחודש יוני בזנים המבכירים ועד ספטמבר. ההשערה הרווחת היא כי בתפוח עץ ובעיקר בקליפת הפרי, נמצאים חומרים המונעים שיכפול תאים סרטניים ומורידים את רמת הכולסטרול בדם. התפוח עשיר בויטמין C ובסיבים תזונתיים.
תנובת הפרי משתנה בין הזנים ואיזורי הגידול. במרכז הארץ ניתן לצפות לתנובה של בין 2 ל 4 טון לדונם, בהתאם לזן.

מבנה העץ

עץ תפוח משיר את עליו בחודש נובמבר (אם כי המועד המדוייק עשוי להתשנות בהתאם לתנאי האקלים באיזור הגידול) ועוטה אותם מחדש בחודש מרץ – אפריל. לעלים צבע ירוק מעט כהה, אורכם כ 4 או 5 ס”מ והם יוצרים מעטה מעט דליל. עץ תפוח עשוי להגיע לגובה של כ 4.5 מטר ולרוחב של כ 2.5 מטר אך אינו אידאלי למטרות הצללה. השורשים במבנה ציצת שורשים ואינם מסוכנים למבנים סמוכים, צינורות ביוב וכו’. ייתכנו הבדלים מסויימים במבנה העץ בין הזנים השונים.

הפריחה מתרחשת בחודש אפריל וצבעה ורוד בדרך כלל.

סוגים של עץ תפוח

ניתן לבצע חלוקה גסה של הזנים לזנים מתוקים וזנים חמוצים. המתוקים נפוצים יותר במזרח ואילו החמוצים בצפון אמריקה. בארץ ניתן למצוא נציגים של שתי הקבוצות הגדלים ומניבים פרי:

תפוח ענה

פרי פיתוח ישראלי של אבא שטיין מקיבוץ עין שמר ונקרא על שם ביתו המתגוררת בקיבוץ עד היום. תפוח ענה הנו הנפוץ ברוב איזורי ישראל למעט איזור הצפון, מתאפיין בצבע ירוק, לחי אדמדמה וטעם מתוק חמצמץ. הפרי מבשיל במחצית מאי עד יוני. מתאים לרוב חלקי הארץ למעט איזורים חמים במיוחד.

פינק ליידי

זן חדש יחסית, נקרא גם “תפוח האהבה”, צבעו וורוד עדין, טעמו משובח: מתוק עם חמצמצות קלה. גדל במטעים בצפון הארץ ומותאם לאיזורים קרים.

דלישס

הפרי אדום ונפוץ מאוד בעולם. טעמו מתוק.
גרני סמית – תפוח ירוק בעל טעם חמצמץ. הפרי מוצק יחסית. מקור הזן באוסטרליה.

סטארקינג

זן זה נקרא גם “חרמון”. הפרי אדום בוהק, בשרני, מתוק ומכיל כמות נוזלים גבוהה יחסית. זן אמריקאי המתאים לאיזורים קרים. גדל בצפון הארץ.

תפוח יונתן

צבעו אדום בוהק, לעיתים עם לחי צהבהבה, מרקם אוורירי יחסית, הפרי עסיסי וטעמו מתוק עדין.

תנאי גידול

כאמור, מרבית הזנים זקוקים למנת קור על מנת לפרוח ולהניב פרי ועל כן הם גדלים בעיקר בצפון הארץ. מספר זנים קטן יחסית בעל דרישות קור צנועות יותר ומתאים ליתר איזורי הארץ. לתפוח דרושה קרקע בינונית – כבדה ומנוקזת כיאות. בעונת הקיץ עץ צעיר דורש מנת השקיה של כ 8 ליטר מים ליום וכמות המים היומית גדלה עם התפתחות העץ. דישון – יש להעשיר את הקרקע בכ 15% קומפוסט לכל היותר עם השתילה. אין להוסיף דשן כימי החל מחודש אוקטובר ועד תחילת האביב.

ניתן להשיג במשתלה עצי אפרסמון ממספר זנים: ג’ירו ו-איז’ו

האפרסמון הנו עץ נשיר, בעל נוף לא גדול השייך למשפחת האבאניים (Ebenaceas). מקור האפרסמון הוא בסין והוא הועבר משם ליפאן וליתר ארצות העולם. האפרסמון מגודל למטרות מסחריות בסין, יפאן, איטליה, ארגנטינה, דרום אפריקה, ברזיל וישראל.

עץ האפרסמון הובא לישראל בתחילת המאה ה20 מאיטליה ומקליפורניה ואוקלם במטעים בחוות הניסיונות שעל יד קיבוץ גבת.

האפרסמון עמיד לתנאי קור קשים. למרות שהעץ מגיע מארצות בהן ישנם גשמים במהלך כל השנה הוא הסתגל יפה לתנאי היובש בארץ.

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

קיימים זני אפרסמון הדורשים הבחלה וקיימים זנים אותם ניתן לאכול ישירות מהעץ ללא צורך בהבחלה.

עץ אפרסמון אינו גדול ומצטיין בעלווה יפה ומלאת חיים. לאחר קטיף הפרי ולקראת תקופת השלכת עוטה העץ צבעים אדומים וזהובים משובבי נפש.

ניתן לשתול עץ אפרסמון חשוף שורש בעונת החורף בה העץ נמצא בתרדמה ובשאר עונות השנה כאשר הוא גדל במיכל גידול. בעת שתילה ממיכל הגידול חשוב להשאיר את הגוש בשלמותו שכן גוש שורשים שהתפרק יגרום למות העץ במקרים רבים.

לאחר השתילה יש להקפיד לשמור את הקרקע לחה עד להקלטות העץ. לאחר מכן העץ מסתפק בהשקיה במרווחים גדולים יותר – תלוי בסוג הקרקע.

קרקעות מתאימות לשתילה

עץ אפרסמון מתאים לשתילה בקרקעות כבדות ובינוניות.

יש לדשן את האפרסמון רק בתקופת הפעילות של העץ. דישון בעונת התרדמה של העץ יגרום לו נזק.

ניתן להשיג במשתלה עצי אפרסמון במיכלי 7 ו 30 ליטר.