עץ מורינגה

מורינגה הנה עץ שלכתי מותנה אשר אינו נכנס לשלכת בארצות מוצאו אך במרבית האיזורים בישראל משיר את עליו בתקופת החורף. באיזור ים המלח לעומת זאת המורינגה ממשיך לגדול גם בחורף. המורינגה מגיע לגובה של כ 7.5 מטרים בבגרותו ומיוחסות לו תכונות תזונה ומרפא יוצאות דופן ומרשימות. עצי מורינגה מסוגלים להתפתח בתנאים של משקעים מועטים ובקרקעות דלות בהן יתקשו צמחים אחרים להתפתח. קיימים מספר סוגים של מורינגה אולם הסוג ה”מעניין” ביותר הוא מורינגה מכונפת – Moringa oleifera ובו גם נעסוק כאן.

מקורו של עץ המורינגה בצפון הודו ואיזור תפוצתו משתרע כיום על פני הודו כולה, חלקים נרחבים באפריקה, דרום מזרח אסיה וכן ארצות רבות במרכז ודרום אמריקה. בארצות עולם שלישי רבות מגודל עץ המורינגה כגידול אינטנסיבי (חקלאי). בצורת גידול זו גודמים את העץ בגובה נמוך כך שהתרמילים והעלים נשארים בהישג ידו של המגדל.

המורינגה משתייכת למשפחה נפרדת ועצמאית ואינה משתייכת למשפחת הקיטניות כפי שסברו בתחילה. באופן מפתיע, נתגלתה קרבה גנטית בין המורינגה לפפאיה.

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

פרי המורינגה

לעץ המורינגה תרמילים מאורכים ודקים היכולים להגיע במקרים מיוחדים גם לאורך של 70 ס”מ ומכאן שמם drumstick (מקלות תיפוף). צבע התרמילים ירקרק חום והם מתאימים לאכילה לאחר בישול קצר במים. הזרעים שבתוך התרמילים מפיקים שמן ארומטי המתאים לבישול או קוסמטיקה. באפריקה נתגלה שהזרעים יעילים מאוד לטיהור מים ממקורות באיכות ירודה והפיכתם למתאימים לשתיה. לעלים הירוקים ניחוח דק המזכיר עדשים או בוטנים והם ניתנים למאכל מבושלים או טריים. טעמם של העלים מעט מריר ומעט חריף. בהתחלה קשה קצת להסתגל לטעם אולם ככל שמרבים באכילה מתרגלים למורינגה. מעדויות של צרכני מורינגה קבועים עולה שאחת מההשפעות המורגשות ביותר של צריכת מורינגה היא עליה ברמת האנרגיה וחיוניות הגוף.

ערכים תזונתיים

מורינגה נודע בעולם בשל ערכיו התזונתיים המפתיעים ולא בכדי נקרא באיזורים מוכי רעב בשמות מחמיאים כמו “עץ האמהות” או “עץ הפלא”. כאמור, עלי ופרי מורינגה מספקים ויטמינים, מינרלים וחומרי הזנה בכמויות גדולות פי כמה ממזונות המוכרים לנו. לדוגמה: כמות הסידן במורינגה גדולה פי ארבע מזו שבחלב, כמות הברזל משולשת מזו המצויה בתרד, פי ארבע ויטמין A מאשר בגזר וכך הם גם פני הדברים באשר לאשלגן, חלבון, ויטמין E, ויטמין C, זרחן ובטה קרוטן המצויין בעלים. התרמילים מכילים חומצות אמינו חיוניות. באיזורים נרחבים באפריקה מוכת הרעב משמש מורינגה כתחליף לבשר לכלל האוכלוסיה.
מהזרעים מופק שמן המשמש לבישול, למאור ונמצאו לו גם שימושים בתעשיית התמרוקים היות שהוא יציב ואינו מתנדף

תכונות רפואיות

קיימות טענות באשר לתכונות רפואיות רבות של הצמח ונעשה בו שימוש נרחב כתרופה לסוכרת, טיפול בדלקות פרקים, ראומטיזם, בריחת סידן, תת פעילות או פעילות יתר של בלוטת התריס, חיזוק כללי של המערכת החיסונית ועוד.
עלי הצמח, גבעוליו ותרמיליו מעובדים, נטחנים לאבקות ונמכרים ככמוסות או במארזים גדולים יותר ע”י יצרני תוספים תזונתיים וחנויות טבע. כמות של כעשרים וחמישה גרם (כארבע עד חמש כפות גדושות) אבקת עלי מורינגה מספקת כמחצית מצריכת החלבון היומית, פי שלוש מצריכת ויטמין A היומית ופי אחד ורבע מצריכת הסידן היומית. יש הטוענים כי הסידן שבצמח אינו זמין לגוף בשל התרכובת בה הוא מצוי אולם לא נמצאו לכך סימוכין בצורה ברורה.

גידול עץ מורינגה

המורינגה הנו עץ סוב טרופי מתאים היטב לאקלים בארץ ומתפתח ללא קושי ברוב האיזורים. הוא עמיד למיעוט משקעים, לטמפרטורות גבוהות ולקרקעות דלות במינרלים. אין בארץ ידע באשר להתאמת העץ לקרקעות גירניות ויכולת ההתפתחות שלו בקרקעות אלו. המורינגה אינו עמיד לקרה ועל כן יש לשתול אותו במקומות שאינם מועדים לקרה או, במידה ובכל זאת מעונינים לשתול במקום בו יש אפשרות לקרה מידי פעם, מומלץ לשתול בקרבה לקיר של בית מגורים או גוף אחר פולט חום בתקווה למנוע את קיפיאת העץ במקרה של קרה.
יש לדאוג לניקוז טוב של איזור השתילה.

קצב הגידול של מורינגה הוא מהיר מאוד ובניסויים שנערכו בו נמצא כי כמות היבול לדונם היתה רבה, מה שהביא לבחינת גידול המורינגה כתחליף עתידי לגידולי דגנים בעולם.

השקיה: עד להתבססותו בקרקע, יש להשקות את המורינגה פעמיים – שלוש בשבוע – בהתאם לסוג הקרקע, עונת השנה וגודל הצמח. לאחר שהעץ התבסס בקרקע ופיתח מערכת שורשים מספיקה, ניתן לעבור להשקיה בתדירות נמוכה יותר.
מזיקים: בישראל לא ידוע על מזיקים מיוחדים המצריכים טיפול.