עץ אבוקדו

עצי אבוקדו ממגוון זנים: האס, אטינגר, ריד, פינקרטון (ננסי)

עץ אבוקדו הוא עץ סובטרופי תדיר ירוק שמוצאו בהרים ובאיזורי השפלה של אמריקה המרכזית. עץ אבוקדו גודל לגובה רב יחסית כאשר קיימים הבדלים בין זני האבוקדו השונים בגודל העץ כמו גם בצורת הפרי, גודלו, טעמו ותחומים נוספים. פירוט נוסף לגבי זנים בהמשך.

לתיאום הגעה ניתן להתקשר: 04-6371434
תיבת אי מייל: mashtela123@yahoo.com

טעמו משובח, כמות הפרי על העץ רבה וניתן להבחין בו בקלות על פי הקליפה המחוספסת.

לעץ התפתחות וגטטיבית חזקה יחסית ונודעו בעולם עצי אבוקדו אשר הגיעו לגבהים של 30 מטר והיקף גזע של 5 מטר. זני האבוקדו הקיימים בארץ מתפתחים לגבהים צנועים בהרבה אך עדיין דרושה התערבות המגדל או הגנן בעיצוב העץ ע”מ להגביל את גובהו וליצור עץ הבנוי נכון ויפה.

עלי עץ האבוקדו הנם בעלי צבע ירוק כהה, גודלם נע מסנטימטרים ספורים ועד 25 סנטימטרים, בהתאם לזן ואיזור הגידול. עץ אבוקדו משיר את עליו מידי שנה ומתכסה מחדש בעלווה אך עדיין תדיר ירוק. מבנה העלים יכול להיות עגול או צר ומוארך.

עץ אבוקדו מניב פרי לסירוגין – שנה יבול מלא ושנה יבול חסר.

זני אבוקדו בישראל

אבוקדו האס – הפרי בגודל בינוני ומשקלו כ 300 גרם, בעל קליפה קשה ומחוספסת מבחוץ. טעמו של אבוקדו האס משובח. הפרי מגיע להבשלה ולקטיף בחודשים ינואר עץ מרץ ושורד על העץ למשך מספר חודשים. ניתן לקטוף את הפרי באופן סלקטיבי ע”פ הצריכה האישית. לעיתים מחזיק מעמד עד תחילת אוגוסט.

אבוקדו האס הנו עץ רחב יחסית ולא גבוה. ע”פ רוב פורה מאוד (פרי רב יחסית). יש לקטוף את הפרי מהעץ ולתת לו להבשיל בסלסלת הפירות בבית הצרכן. אין להמתין לנשירת הפרי מהעץ.

אבוקדו אטינגר -הזן המקדים להבשיל מבין זני האבוקדו בארץ. צבעו החיצוני ירוק מבריק. צורתו אגסית והפרי ערב לחך. הפרי מגיע לבשלות החל מחודש ספטמבר והפרי נשמר על העץ לכל המאוחר עד מחצית דצמבר.

אבוקדו אטינגר הנו עץ זקוף המגיע לגדי 10 מטרים. לא תמיד ניתן לקטוף את הפרי בגבהים אלו.

אבוקדו פוארטה – טעם הפרי מעולה, הקליפה דקה יחסית וקשה להפריד את הקליפה מהציפה (תוכן הפרי). מגיע להבשלה בחודשים אוקטובר עד דצמבר, בין מועדי הבשלת אבוקדו האס ובין האטינגר. צורת הפרי דומה לאגס ומשקל הפרי כ 350 גרם. חסרונו הוא קושי בהפריה, מה שגורם למיעוט או העדר פרי.

אבוקדו פוארטה הנו עץ רחב, בדומה לאבוקדו האס.

אבוקדו ריד -זן המניב מאוחר יחסית, נקטף בחודשים אפריל – מאי ויכול להחזיק על העץ עד חודש אוגוסט. מרקם הפרי מעט מיימי וטעמו נחות בהשווה לזנים שמנינו בהתחלה. הפרי עגול , קליפתו נוקשה ומאפשרת הוצאת הציפה ללא כל קושי.

מבנה עץ אבוקדו ריד הנו זקוף ובדומה לאבוקדו אטינגר, הוא יכול להגיע לכדי 8 מטרים.

אבוקדו נבל -גם זן זה בעל פרי מעוגל וקליפה נוקשה. מועד הניבה הנו בחודשים מחצית מרץ ועד מאי. בדומה לאבוקדו ריד גם הוא בעל טעם נחות וציפה מייימית. אבוקדו נבל יוצר עץ גבוה מאוד, לעיתים מעל 10 מטר ורחב מאוד.

אבוקדו פינקרטון -מבנה הפרי אגסי, משקלו כ 350 גרם. טעם הפרי הנו טוב. לאבוקדו פינקרטון רגישות לעודף חום ולפיכך אינו פורה באיזורים חמים כמו עמק הירדן. משך המצאות הפרי על העץ אינו ארוך ולפיכך נעדיף לגינה הביתית זני אבוקדו המחזיקים את הפרי למשך תקופה ארוכה יותר כגון האס.

אבוקדו וורץ -נקרא לפעמים בשם אבוקדו ננסי. העץ קטן וצפוף עלווה, הפרי דומה בצורתו וטעמו לפרי האטינגר. על אף גודלו הסופי הקטן, אבוקדו וורץ הנו עץ פורה.

זנים נוספים של אבוקדו – אורית, ארדיט, בניק – פחות נפוצים והוחלפו ברובם ע”י זנים איכותיים יותר.

הזנים המומלצים לגינה הביתית הנם האס ואטינגר בשל פריים המשובח. בנוסף לכך גם אבוקדו וורץ מומלץ לגינה הביתית, בעיקר בגינות ששטחן מוגבל ומעונינים להשאיר בהן מקום לצמחים נוספים.

טיפול בעץ אבוקדו

השקיית עץ אבוקדו– כמויות המים הנחוצות לעץ האבוקדו נגזרות מסוג הקרקע בה נטוע העץ וכן מעונת השנה. בקרקע קלה (חולית) יש לתת כמויות מים קטנות ולעיתים קרובות בעוד שבקרקע כבדה צרכי העץ במים קטנים יותר.בתקופת הפריחה והחנטה חשיבות רבה מאוד לזמינות מים לעץ. העדיר השקיה מספקת בעונות אלו גורמים לאובדן הפרחים והחנטים.

דישון – הזנת עצי האבוקדו בנויה בעיקרה על 3 יסודות כימיים: זרחן, חנקן ואשלגן.המסופקים לעץ יחד עם מי ההשקיה. במידה ומתגלים חוסרים בעלוות העץ ניתן לספק לעץ מיקרו אלמנטים כימיים ע”י ריסוס העלווה כמו גם דרך מי ההשקיה.

בנטיעות מסחריות לא נהוג להכניס קומפוסט לבור הנטיעה אולם בגן הביתי מומלץ מאוד להכניס כ 5 ליטר של קומפוסט איכותי לבור השתילה ולערבבו עם כ 10 ליטר אדמה גננית טרם הכנסת העץ לבור השתילה.

התאמת העץ לאיזורי הארץ השונים – מהיותו של עץ האבוקדו עץ סוב טרופי, יש להמנע מלשתות אותו באיזורים הסובלים מקרה וכן באיזורים חמים באופן קיצוני. בנוסף לכך חשוב לשתול בקרקע מנוקזת. האבוקדו גדל ברוב חלקי הארץ מלבד באיזורים בהם שוררים תנאים כמצויין. בעבר שתלו בארץ עצי אבוקדו המורכבים על כנות מקסיכניות בקרקעות נקיות מנוכחות גיר. שילוב זה העניק לעץ פוריות טובה (בעיקר באיזורי שפלת החוף). בשנים האחרונות מתרכז ייצור שתילי האבוקדו על בסיס של כנות מערב הודיות קשות אשר עמידותן ותיפקודן בתנאי המצאות גיר ברמה סבירה בקרקע אינו נפגע והן פוריות וצימוחן תקין. כמו כן, הכנות המערב הודיות הקשות מתמודדות באופן טוב יחסית עם מים מושבים ומים באיכות נמוכה.

חשיפה לשמש – לעץ האבוקדו נחוצה קרינת שמש מירבית להתפתחותו התקינה ולפוריות. יש לשתול אותו במקומות בהם יקבל קרינת שמש ישירה מספר רב של שעות ביום.

גזע וענפי עץ האבוקדו רגישים למכות שמש ועל כן יש להלבינם עם הנטיעהץ כמו כן בשלב מאוחר יותר אם נעשה גיזום לצורך עיצוב העץ או הקטנתו וכתוצאה מכך נחשפים ענפי העץ או הגזע לקרינת שמש – יש להלבינם.

הגנה מרוח -בנטיעות מסחריות נהוג להקיף את המטע בעצים גבוהים ורחבים אשר יספקו הגנה מהרוח. בגן הביתי רצוי לבחור לעץ מיקום מוגן מרוח. בנוסף לכך רצוי לתת לשתיל ולעץ הצעיר עמוד תמך ולתמוך אותו כנגד כיוון הרוחות.

ניקוז -שורשי עץ האבוקדו זקוקים לרמת איוורור גבוהה ועל כן מחייבים קרקע מנוקזת היטב. שורשי אבוקדו צומחים לעומק וגם לרוחב (ציצת שורשים) עם הבדלים בהתאם לזן ולכנה אך אינם הרסניים לתשתיות כגון מערכות ביוב, מדרכות וריצוף כמו שורשי פיקוס או אקליפטוס.

מוצא עץ האבוקדו

מולדת האבוקדו היא בהרים ובאיזורי השפלה של אמריקה המרכזית. מדרום מקסיקו ועד החלקים הצפוניים של דרום אמריקה. כל סוגי עצי האבוקדו נמנים על מין בוטני אחד הנקרא Persea Americana Millץ מחלקים עצי אבוקדו לשלוש משפחות עיקריות: מקסיקני, גואטמאלי ומערב הודי. סוגים שאינם נמנים על אחד מהסוגים האמורים נחשבים ל”בני כלאיים”.

משנות החמישים של המאה הקודמת ועד היום חלה התפתחות רבה בגידול עצי אבוקדו בישראל למטרות מסחריות. ממספר חלקות תצפית ומטעים קטנים בראשית שנות החמישים לכדי 40 אלף דונם נטועים בסוף שנות ה 70 וכמה ושמונים אלף דונם נטועים כיום.

ככל הנראה, הובאו עצי האבוקדו הראשונים לארץ בשנת 1908, אל המנזר הצרפתי בלטרון. היו אלה עצים לא מורכבים (כנות). עצים מורכבים ראשונים בזנים פוארטה ודיקנסון הובאו לראשונה בשנת 1924 ע”י חברת פיק”א.

שטחי הנטיעה מתפרשים כיום על מרבית חלקי הארץ במגוון תנאי אקלים, מים וקרקע ופותחו שיטות שונות להגנה על העצים בפני קרה ולהתאמתם לסוגי קרקעות שונים.

בעת החדרת העץ לגידול מסחרי בישראל נעשו ניסיונות מוצלחים לגדלו בתוך מטעים של צמחי בננה כך שיהנה בשנותיו הראשונותמהטיפול המסור הניתן לצמחי הבננה: הגנה מרוחות, זיבול, השקיה וניכוש עשבים. כך למעשה הוחל בגידול אבוקדו באופן מסחרי.

לכנת עץ האבוקדו נודע תפקיד חשוב בקביעת התאמתו של העץ לאיזור גיאוגרפי כזה או אחר. שתי קבוצות עיקריות של כנות הנן משמעותיות כיום ומשמשות כבסיס לשתילי אבוקדו לחקלאות ולגינון: כנות מערב הודיות וכנות מקסיקניות.

בחירת הכנה עליה מורכב העץ היא נגזרת של סוג ותכונות הקרקע., תכולת הגיר הפעיל בקרקע הנטיעה ומאיכות מי ההשקיה כמו גם מסוג הרוכב שיורכב עליה.

באיזורים בעלי מרכיב גיר גבוה במיוחד בקרקע מומלצת כנה מסוג מערב הודית קשה העמידה לרמות גבוהות יחסית של גיר. בנוסף לכך, כנה מערב הודית קשה עמידה גם להשקיה במים שמליחותם גבוהה ממליחות מי שתיה (מים מושבים למשל).

כנות גואטמליות רגישות לקרקע גירנית כמו גם להשקיה לא נאותה.

לא כל סוגי האבוקדו מתאימים בשילוב עם כל כנה ולפיכך נעשה שימוש גם בכנות נוספות פרט למערב הודית קשה. בעת רכישת עץ אבוקדו מומלץ לבצע בדיקה לסוג הכנה, סוג העץ המורכב (רוכב), התאמתם ההדדית והתאמתם לאיזור הנטיעה.

לחץ כאן לקטלוג עצים סובטרופיים